עגלות וברלין

לא הגעתי לאירופה לחפש איזו הארה רוחנית. לא הלכתי כדי למצוא את עצמי או ללמוד על משמעות בחיים. באתי למכור כריות חימום, ולהרוויח קצת כסף לפני הטיול. ואז אתה הגעת. ראסטות פרועות, חיוך שובב, גומה קטנה בלחי ומבט שאמר בלי מילים: "אני רואה אותך".

נשאבתי אליך.

אתה היית הדבר הכי לא נורמלי שפגשתי. אבל גם הכי מדויק. אני זוכרת בדיוק את הרגע הראשון שראיתי אותך - היית נראה כמו שילוב בין זמר רוק, הומלס עם ראסטות, ומנטור לפילוסופיית חיים שאף אחד לא ביקש.

לא רק הסברת לי איך למכור - הסברת לי גם על איך עוד אפשר לחיות. לימדת אותי - איך לצחוק בלי סיבה, איך למכור בלי למכור, ואיך לחיות חיים שהם חצי בדיחה, חצי שיר, חצי פילוסופיה ואיכשהו.. עדיין שלושת רבעי אתה.

לימדת אותי איך לשלב בין עומק לשטות, בין רעש לשקט. לא לימדת אותי רק את השפה הגרמנית, לימדת אותי גם את השפה של החופש, של הלב…

אני זוכר שהגעתי לחו"ל לעבודה, חודש אחרי השחרור מהצבא, בלי שום מושג מהחיים ואחותי כבר אז אמרה תנסה לעבוד עם פורוטי, הוא תותח. והנה עבדנו ביחד 4 וחצי שנים בכל חור בעולם. תמיד היית תותח.

איך אהבתי את השטויות שאתה אומר בגרמנית, את הבדיחות המוזרות שאיכשהו כל שבוע היית ממציא. זוכר כל מקום שהתחמצצנו בו, זוכר כל יציאה הזויה שהיית מצטרף אליך, זוכר כל בדיחה שהיית מספר, זוכר איך צחקו לך על השיער שהיינו בביקורת דרכונים בארה"ב, זוכר שרצית שנצא ביומולדת שלי למרות שהיינו בבאסה ובסוף הגענו לבר עם דראג שואו הזוי. זוכר את הכל ולא אשכח. מתגעגע פירציק.

כולם קראו לך פורטי ואני קראתי לך ניר

הגעת אלינו לקליק בפעם הראשונה צעיר וחוצפן

סטלן וקורע. איזה ימים עברנו.

לימדתי אותך כל מה שאני יודעת. ואתה למדת בשקיקה. ממש היית רעב ללמוד. ובאמת הפכת לחיית מכירות. גם אחרי שעזבתי היללו אותך בקליק.

קפאנו בכריסמס בהמבורג ביחד. וחיממנו את עצמנו עם המוצרים של קליק, ואתה עם המעיל-ג׳קט הארוך המופרסם שלך כאילו יצאת ממגזין אבל מגזין של סטלנים עם העגיל באף והרעמה.

איזה לילה עברנו בסילבסטר. נדלקנו שם במסיבה מתחת לאדמה ורקדנו כמו משוגעים ולא רצינו ללכת.

אחד הדברים שניר ״אהב״ בתקופת העגלות, זה האפשרות להחליף כל פעם לספר חדש בכדי לעורר את החרדה הקיומית מתספורת מזוויעה. לא מעט ביקורות היה לניר על הספרים בחו״ל. הנה אחת מהן 😂

בנובמבר 2019, אני הגעתי לברלין לעבוד בקליק היט בעקבות שני חבריי הטובים ירדן (ג׳ורדי) ושלום. לאחר שבוע אחד בלבד, נאלצנו לקפל את העמדה ולפתוח מחדש ביום שלמחרת (כי אין על בירוקרטיה גרמנית). הקיפולים נעשו לאחר יום ארוך ומייגע של רדיפה אחר לקוחות בקניון.

במקרה, אותו היום היה גם יום ההולדת שלי. חבריי הטובים, אשר איתם רציתי לחגוג, יצאו לעבוד הרחק מברלין ואני, מבלי שידעתי, נשארתי בידיים הכי טובות שרק אפשר לבקש. בידיים של טמיר ז״ל וניר ז״ל.

אל הדירה הגענו רק ב1 בלילה. עייפים ותשושים התיישבנו על הספה, מתלבטים קשות האם לצאת או להכנס אל המיטה החמה שקוראת לנו לישון. בהתחלה נתנו לגורל להחליט. עץ ישנים פאלי יוצאים, כך קבענו שהמטבע יחליט. אך כאשר המטבע נפל בפעם החמישית ברציפות על עץ, הבנו שהדחף לצאת היה חזק מהגורל.

למרות שהכרנו רק שבוע, ניר וטמיר החליטו שנחגוג לי את היום הולדת בכל מחיר. ללא כל ספק, זאת הייתה חגיגה מהטובות בחיי!!

ניר…